העיר אילת הוקמה מיד בתום מלחמת העצמאות. מיקומה בקצה הדרומי של המדינה והמוצא שלה לים סוף המוביל אל האוקיינוס ההודי, הביאו את ממשלת ישראל הצעירה להחלטה על הקמת נמל אזרחי. כבר בראשית שנות ה-50 החלו אוניות פוקדות את העיר, אולם ללא מתקני עגינה מתאימים, הן נאלצו לפרוק את סחורותיהן בלב ים. רק בשנת 1955 החלה הקמתו של הנמל הראשון ("הנמל הישן"), ששימש כנמל הראשי של אילת שנים אחדות בלבד.

במבצע קדש (1956) השתלטה ישראל בפעם הראשונה על מיצרי טיראן ופתחה אותם לתנועת אוניות ישראליות לאסיה, לאפריקה ולמזרח הרחוק. היקף הפעילות גדל מאוד, אך הנמל הישן לא היה מסוגל לטפל במספר המטענים הגדול שעבר בו. בראשית שנות ה-60 הוחלט על בניית נמל חדש, מדרום לו. הנמל נחנך בספטמבר 1965, אך ב-1967 הושבת כמעט כליל עם סגירת מיצרי טיראן על ידי שליט מצרים, נאצר. סגירת המיצרים הטילה מצור ימי על ישראל והייתה אחת הסיבות לפריצת המלחמה. מיד לאחר הניצחון נכנסה בשערי הנמל האונייה הראשונה, "דולפין".