במהלך שנות ה-70, עם התפתחותם של שוקי אסיה ובראשם יפן, החלה ישראל לחזק את קשריה הכלכליים עם חלק זה של העולם - והתוצאות ניכרו היטב בפעילות נמל אילת, שער הכניסה הדרומי של ישראל.  

עם חתימת הסכם השלום עם מצרים (1979) נפתחה תעלת סואץ לשיט ישראלי, וכך נפתחו נתיבי ספנות ומסחר חדשים. הנמל המשיך להתפתח בשנות ה-80, שבהן הוכנסו מערכות המחשוב הראשונות ואוניות ה"גלנוע" החדישות.
בשנת 1992 הכריזה ממשלת ישראל על נמל אילת כנמל אסטרטגי ונכס לאומי למדינת ישראל. בשנים הבאות נחנך בנמל מנוף גשר חדיש, אולם נוסעים משוכלל שנבנה בעקבות חתימת הסכם השלום עם ירדן, מפלס חניה לכ-10,000 כלי רכב מיובאים, מסוף מינרלים גדול ועוד. 

אוניות הממתינות להיכנס לנמל

בשנים האחרונות הותקן בנמל צינור טעינה חכם למטעני פוספטים ואשלג בתפזורת ונרכשו שני מנופי מכולות מהמתקדמים בסוגם, וכן הוסדרה הכניסה הצפונית אל הנמל. בשנת 2004 עבר הנמל בפעם הראשונה מהפסד לרווח והפך לנמל רווחי וכלכלי.
נמל אילת כולל היום ציוד משוכלל וחדשני לשינוע מטענים. היתרון הגדול שהנמל מציע הוא הקירבה לשווקים המתפתחים של המזרח הרחוק, הודו ודרום אפריקה, וכן אפשרות למעבר ישיר של מטען לנמלי ישראל בים התיכון ומשם לאירופה, תוך חיסכון בתשלום דמי המעבר הגבוהים בתעלת סואץ.