עם הגעתם של הבריטים לארץ ישראל, גדלה חשיבות הקשר הימי עם אירופה. הבריטים ראו בארץ ראש גשר לאימפריה שלהם, שהשתרעה מהים התיכון, דרך שדות הנפט של עיראק ופרס, עד להודו. בשנת 1922, הוזמן לישראל המהנדס פרדריק פלמר כדי לסרוק את חופיה ולמצוא את המעגן הטבעי המתאים ביותר להקמת נמל עמוק מים. פלמר המליץ על מפרץ חיפה, אולם התכנון והבנייה ארכו שנים רבות, וכך נפתח הנמל רק בשנת 1933. אלה היו שנות הפריחה הכלכלית שהביאה איתה העלייה החמישית, והנמל היה גורם מכריע בהגדלת היקף הסחר הימי בארץ ישראל.

הבריטים הרחיבו גם את נמל יפו. בשנת 1936 הייתה שביתה ארוכה של פועלים יהודים וערבים בנמל יפו. כדי לעקוף את השביתה, החלו סוחרים יהודים לפרוק את סחורותיהם בחופיה הצפוניים של תל-אביב. הפעילות החלה כצעד ספונטני, אך בסיוע כספים שגויסו מהסוכנות היהודית, מחברות הפרדסנים, מההסתדרות ומאנשים פרטיים, הפכה לראשיתו של נמל תל-אביב, הנמל העברי הראשון.